מאמר זה בוחן את מצבה החברתי-כלכלי של האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב בהשוואה למצבה של כלל האוכלוסייה הערבית בארץ. בעשור האחרון מגמת ממדי העוני היא בעלייה. בשנת 2004 שיעור הנפשות העניות של האוכלוסייה הערבית-בדואית היה 52%, כשני שליש מהם סובלים מעוני מתמשך.
בזכות מאגר נתונים ייחודי של אגודת הגליל משנת 2004 אנו לומדים שהמצב חמור במיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית-בדואית ביישובים הלא-מוכרים, שם תחולת העוני היתה כמעט 80% ב-2004 והיא חמורה בערך פי שבעה מתחולת העוני בחברה הישראלית-יהודית. מאגר מידע זה מאפשר לראשונה לבדוק את מצב העוני של האוכלוסייה הערבית-בדואית החיה ביישובים הלא-מוכרים. המאגר מאפשר גם ללמוד על השפעת הנגישות של האוכלוסייה הערבית לתשתיות ציבוריות בסיסיות, כמו תחבורה ציבורית, מערכות החשמל, המים והביוב, שירותי סילוק האשפה וכן תשתיות ציבוריות של בריאות וחינוך.
בעבודה זו אנו בודקים את הגורמים לעוני ואת הקשרים ביניהם. כמו מחקרי עוני בינלאומיים אחרים גם הממצאים שלנו מלמדים שמאפיינים אישיים ומשפחתיים – כגון השכלה, גיל, התעסוקה ומשלח היד של ראש משק הבית, גודל המשפחה ומספר המפרנסים הנוספים במשפחה – הם משתנים חשובים בהסבר ההסתברות של משפחה ערבית לחיות בעוני. בתחום החינוך נמצא כי חל תהליך של שיפור מתמיד וניכר בשיעורי הלמידה (שיעור הלומדים בפועל יחסית ללומדים הפוטנציאליים בקבוצת הגיל המתאימה) בהשוואה לדורות קודמים, בייחוד בקרב נשים. לפיכך חל צמצום בפערים בשיעורי הלמידה בין גברים לנשים לטובת הנשים. בתחום התשתיות מצאנו כי יש אפליה של ממש באספקתם ברמה שלא הולמת משק מפותח כמו המשק הישראלי. נגישות לתשתיות של האוכלוסייה הערבית בכלל ושל הבדואים ביישובים הלא-מוכרים בפרט היא כה נמוכה שהיא מעמידה חסם כבד בפני השתתפות נשים בכוח העבודה והתעסוקה, ולכן מקטינה את מספר המפרנסים במשק הבית. למצב התשתיות הירוד נמצאו גם השפעות שליליות על השלמת הלימודים בבתי הספר. לרמת תשתיות נמוכה יש גם השפעה עקיפה על הילודה דרך הקשר שבין השכלת האשה לילודה. הפגיעה בהשקעה בהון האנושי מיתנה בעצם את מנוף ההשפעה החיובית שיכלה להיות להשכלת האשה על העוני. ממצא נוסף הוא שהתעסוקה של אקדמאים ערבים רבים אינה תואמת את כישוריהם, כנראה בגלל אפליה בידול תעסוקתי. התערבות ממשית של הממשלה בין היתר בתשתיות צפויה להניב תשואה חברתית גבוהה ולצמצם את מעגל העוני.